מדרש על שמואל א 2:27: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

מדרש לקח טוב

אמר טוביהו בירבי אליעזר ז״ל על שראה שלמה בן דוד בחכמתו שהתוכחה יפה היא לישראל בעולם אמר ולמוכיחים ינעם. נעימות מביא הקדוש ברוך הוא למוכיחים את ישראל אלו נביאי ה' שהם מוכיחים את עם ה' כדי להחזירם למוטב ועליהם על המוכיח ועל המקבל תוכחות תבוא ברכת טוב. שנא' וזאת הברכה. ומניין שאף משה נתברך שנאמר (בראשית כז) ומברכיך ברוך ומה נתברך דכתיב (דה״א מ) בני משה גרשם ואליעזר. ובני גרשם רחביה הראש. ובני רחביה רבו למעלה. מאי למעלה. למעלה מששים רבוא: וזאת הברכה לפי שהיה משה מוכיח את ישראל דברים קשים מתחלה חזר ואומר להם דברי נחמות וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים וכל הנביאים למדו ממשה להיות מוכיחין את ישראל דברים קשים בתחלה ואחר כך חוזרין ואומרים דברי נחמות. הושע בן בארי אמר (הושע ט) תן להם ה' מה תתן. ואומר הוכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון, וחוזר ואומר להם דברי נחמות שנאמר (שם יד) ארפא משובתם אוהבם נדבה. ואומר אהיה כטל לישראל. ואומר ילכו יונקותיו ואומר (שם) ישובו יושבי בצלו. וכן יואל בן פתואל אמר בתחלה דברים קשים. שנאמר (יואל א) שמעו זאת הזקנים יתר הגזם אכל הארבה. וחוזר ואומר להם דברי נחמות שנאמר (שם ד) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס וגו'. וכן עמום שנאמר (עמוס ד) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים. פרות הבשן אלו בתי דינין שלהן. וחזר ואומר להם דברי נחמות שנאמר (שם ט) הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במשך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה. וכן מיכה אומר להן לישראל דברים קשים שנאמר (מיכה ג) שונאי טוב ואוהבי רע גוזלי עורם מעליהם. וחוזר ואומר דברי נחמות שנאמר (שם ז) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו [וגו']. תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. וכן ירמיהו אומר (ירמיה ח) על שבר בת עמי השברתי וגו'. וחוזר ואומר להם דברי ניחומים שנאמר (שם לא) אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדו [וגו'] ונחמתים ושמחתים מיגונם. ורויתי נפש הכהנים דשן ועמי את טובי ישבעו נאם ה'. וזאת הברכה. ומי הוא המברך ואת מי בירך ומתי ברכם לפי שהיתה ברכה לדורות. לפיכך הברכה נאמרה בפרט. מי המברך. ומתי ברכם שמשה אמר לישראל כאב שנאמר (במדבר יא) האנכי הריתי את כל העם הזה. וכשם שהאב מברך לבניו לפני מותו כדרך שעשה יעקב אבינו כן עשה משה רבינו. וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים, איני יודע אי זה מהן תקדום אם התפלה אם הברכה אלא ממה שנאמר וזאת הברכה הא למדנו שהתפלה קדמה. וזאת הברכה. במקום שפסק יעקב אבינו בו התחיל משה רבינו שנאמר בברכת יעקב (בראשית מט) וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם. והתחיל משה רבינו ואמר וזאת הברכה. דבר אחר וזאת הברכה. לפי שבירכם למעלה ואמר להם (דברים א) ה' אלהי אבותכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם. חזר ואמר וזאת הברכה. אילו אחרים בירכו את ישראל היו ראויין לכך על אחת כמה וכמה שבירכם משה, ראוי היה משה לברך את ישראל וראויין היו ישראל להתברך לפני משה. איש האלהים. זה אחד מעשרה שנקראו איש האלהים. משה דכתיב כאן איש האלהים ואומר (תהלים צ) תפלה למשה איש האלהים, אלקנה נקרא איש האלהים שנאמר (שמואל א ב) ויבא איש האלהים אל עלי ויאמר לו כה אמר ה' הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה. שמואל נקרא איש האלהים שנא' (שם ט) הנה נא איש אלהים בעיר הזאת [וגו'] כל אשר ידבר בוא יבוא. דוד נקרא איש האלהים שנאמר (דה״ב ח) כמצות דוד איש האלהים. שמעיה נקרא איש האלהים שנאמר (מלכים א יב) ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלהים לאמר. עדו נקרא איש האלהים שנאמר (שם יג) והנה איש אלהים בא מיהודה בדבר ה'. לבית אל. אליהו נקרא איש האלהים שנאמר (מלכים א יז) ותאמר אל אליהו הנביא (הנה נא) עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר ה' בפיך אמת. (אלישע) נקרא איש האלהים שנאמר (דה״ב כה) ואיש האלהים בא אליו וגו'. את בני ישראל. בזכות ישראל אביהן וכן הוא אומר (בראשית מט) הקבצו ושמעו וגו'. לפני מותו. סמוך למיתה. וכן הוא אומר (מלאכי ג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו':
שאל רבBookmarkShareCopy

אוצר מדרשים

ד) ממיעוט אחר מיעוט, כיצד? ויאמרו הרק אך במשה דבר ה׳ הלא גם בנו דבר (במדבר י״ב:ב׳) עד שלא נדבר עמו, ומנין שנדבר עם מרים קודם משה שנאמר ותקח מרים הנביאה אחות אהרן (שמות ט״ו:כ׳) והלא גם אחות משה היתה אלא מלמד שנתנבאה תחילה והיא אחות אהרן ועדיין לא נולד משה, ומנין שנדבר עם אהרן קודם משה שנאמר ויבא איש אלקים אל עלי וגו׳ הנגלה נגליתי (שמואל א ב׳:כ״ז), והיתה נבואה כבושה יותר מתתפ״ז שנה עד שבא יחזקאל והזכירה שנאמר איש שקוצי עיניו השליכו וגו׳ (יחזקאל כ׳:ז׳), אף משה היה משתדל שאהרן יהיה שליח שנאמר שלח נא ביד תשלח (שמות ד׳:י״ג) ביד מי ששלחת כבר.
שאל רבBookmarkShareCopy

שמות רבה

וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח, אָמַר רַבִּי חִיָּא הַגָּדוֹל, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּי אַתָּה רוֹצֶה לִגְאֹל בָּנָיו שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁעָשָׂה אוֹתְךָ אָדוֹן עַל כָּל בְּרִיּוֹתֶיךָ, שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח, אָמַר לְפָנָיו אֵיזֶה חָבִיב לְאָדָם, בֶּן אָחִיו אוֹ בֶּן בְּנוֹ, הֱוֵי אוֹמֵר בֶּן בְּנוֹ, כְּשֶׁבִּקַּשְׁתָּ לְהַצִּיל אֶת לוֹט בֶּן אֲחִי אַבְרָהָם, בְּיַד הַמַּלְאָכִים שָׁלַחְתָּ לְהַצִּילוֹ, בָּנָיו שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁהֵם שִׁשִּׁים רִבּוֹא, בְּיָדִי אַתָּה מְשַׁלֵּחַ לְהַצִּילָם, שְׁלַח בְּיַד הַמַּלְאָכִים שֶׁאַתָּה רָגִיל לִשְׁלֹחַ. דָּבָר אַחֵר, הָגָר הַמִּצְרִית חֲמִשָּׁה מַלְאָכִים שָׁלַחְתָּ אֶצְלָהּ, לְשִׁשִּׁים רִבּוֹא בָּנֶיהָ שֶׁל שָׂרָה, בְּיָדִי אַתָּה מְשַׁלֵּחַ לְהַצִּילָן. וְרַבָּנָן אָמְרֵי סָבוּר אַתָּה שֶׁהָיָה מְעַכֵּב משֶׁה לֵילֵךְ, אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא כִּמְכַבֵּד לְאַהֲרֹן, שֶׁהָיָה משֶׁה אוֹמֵר עַד שֶׁלֹא עָמַדְתִּי הָיָה אַהֲרֹן אָחִי מִתְנַבֵּא לָהֶם בְּמִצְרַיִם שְׁמֹנִים שָׁנָה, הוּא שֶׁכָּתַב (יחזקאל כ, ה): וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וּמִנַּיִן שֶׁאַהֲרֹן הָיָה מִתְנַבֵּא, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (שמואל א ב, כז כח): וַיָּבֹא אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה וּבָחֹר אֹתוֹ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן, אָמַר משֶׁה עַכְשָׁו אֶכָּנֵס בִּתְחוּמוֹ שֶׁל אָחִי וְיִהְיֶה מֵצֵר, בִּשְׁבִיל כָּךְ לֹא הָיָה מְבַקֵּשׁ לֵילֵךְ, מִיָּד: וַיִּחַר אַף ה' בְּמשֶׁה.
שאל רבBookmarkShareCopy

עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)

זמין למנויי פרימיום בלבד

מכילתא דרבי ישמעאל

זמין למנויי פרימיום בלבד